| אף שהדברים נאמרים בסמוך לסיום המחזה, ברור לחלוטין, שגם מחר לא יבוא גודו, וללא שינוי ימתינו לו השניים כתמול-שלשום | לכו לראות את "מחכים לגודו |
|---|---|
| שניהם מהווים שני חלקיו של אדם אחד, הכוחות הפנימיים - הרציונאלי והאי- רציונאלי, המודע והבלתי מודע שבנפש האדם, וכשהם מפסיקים להתנצח, הם מדברים בדואט ומהווים שלמות של אדם אחד | ב- 1952 יצא לאור "מחכים לגודו" |
| לראייה, ניתן לראות שבאותו רגע עצמו, סמוך לסיום המחזה, כאשר נוטה ולאדימיר להכיר בכך שהוא שרוי במצב של חלום וכי עליו להקיץ ממנו ולהתייצב אל מול העולם לאשורו, ברגע זה עצמו מופיע שליחו של גודו, מצית בו מחדש את תקוותו ומחזירו אל חיקה הפסיבי של האשליה | פודזו מדבר בזלזול על שעון הזמן שקודם לכן ייחס לו חשיבות רבה, מדרבן את לאקי לצאת לטייל |
|---|---|
| חוסר אונים זה גם הוא אחד הנושאים בהם עוסק מחזה האבסורד | לדוגמא, כשמשוחחים ולאדימיר ואסטראגון על ישו וארבעת השליחים ששניים מהם חטאו ורק אחד נענש, אומר אסטראגון: "אנשים זה דבר מטומטם" עמ' 15 , כלומר אין היגיון ואין צדק |