| החבר הסב את תשומת לבו לאשה שעברה לידם, עליזה, אמו של , חברו של רועה מבית הספר היסודי, ששירת כמפקד מחלקה בגדוד "צבר" של , ונהרג בתאונה מבצעית על יד בצפון ב- | |
|---|---|
| באותו רגע קם ונסע לביתו, התיישב ליד הפסנתר והשיר יצא במכה אחת | ביצועים נוספים היו של רועה עצמו, ולהקת |
בדומיה עוטפת התוגה ובליבך נותרה המשאלה שעה חולפת יום ושנה ואת עדיין לו ממתינה שעה חולפת יום ושנה עודך זוכרת ולא מאמינה.
| את פרי גנך את תבקשי… את פרי גנך את תבקשי מי לך יאמר ומי לך ישיב מר כאבך רודפים הימים נותרת לבדך רוצה להאמין שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה, שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב ולא שב" לחצו כאן לפרטים נוספים על | לחן השיר משלב, על פי מבקר המוזיקה , בין מזרח ומערב: "יוני רועה |
|---|---|
| הוא התפרסם בביצועה של משנת , והפך לאחד משירי הזיכרון הידועים ב | הביטוי "פרי גנך" "את פרי גנך את תבקשי" מאזכר את ד טז: "הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיאכַל פְּרִי מְגָדָיו" על פי , הפסוק מדבר על הקרבת : הגן זהו אוהל מועד, ופרי מגדיו הם הקרבנות למזבח |
| המילה "תוגה" "בדומיה עוטפת התוגה, ובליבך נותרה המשאלה" נלקחה בספר יא: "בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ" | לדבריו, "פשוט לא זיהיתי אותה בהתחלה |
|---|---|
| השיער שלה האפיר והמבט בעיניה שיקף את העצב הגדול שהיא חשה" |
שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה.